"באמת?" הוא נשמע כמעט מופתע. "אוהבת באמת?" חזר על עצמו כמו לא היה בטוח שהמילים יצאו מפי בפעם הראשונה, אבל סוף סוף הייתה בי הידיעה. עומדת מול הקופאית בסופר האזורי, מפסיקה את השיחה כדי לא לפגום באינטימיות בינינו בין המוני הקונים. שוב אנחנו עוברים להתכתבות ב- what up עם מילים מורכבות ופשוטות, פשוטות ומורכבות.
"אני אוהבת אותך!" פתאום המילים טבעיות בדיבור ובכתיבה. מוצאת את הצורך לפצות אותו על החודשיים שהתרחקתי והתקרבתי והתקרבתי והתרחקתי רק משום חוסר הידיעה האם זאת אהבה. אנחת רווחה עצומה יוצאת מתוכי. יודעת שהמפגש היום בערב יהיה שונה, אחר, שלם יותר.
אני אוהבת אותו! בלי ספקות, בלי מניירות, בלי פלספנות מיותרת. אוהבת כמו שהים אוהב את הגלים. אוהבת כמו שיוליה אוהבת את רומיאו. אוהבת כמו שהסיר אוהב את המכסה. אוהבת את הגבר שאוהב אותי, שאני אוהבת בחזרה. הכול מותאם ככפפה ליד. סוף סוף אוכל לעמוד יחפה עם מעדר, לגעת ברגליי באדמה הבוצית ולקבור את הפחדים הישנים. אפסיק לבקש את סימני היקום שיסבירו לי למה כך ולא אחרת מסתובב לו העולם, אותו העולם שמתקיים בתוכי, העולם המנוגד לעולם שהתנהל מחוצה לי. אפשר היה להאמין שחיי הבועה שבחרתי לחיות בשנים האחרונות נבעו מבחירה, אלא שחוסר הנגישות שלי לרוב בני האדם נבע רק מחוסר ההסכמה שלי להתנהל כעדר המקבל את הדין ונכנע לשקרים הקטנים על שאריות החיים שטשטשו גבולות בין שקר לאמת שאנשים סיפרו לעצמם.
אהבה- רבות נכתב עליה, מיטב החוקרים ניסו להגדירה, רבות דובר בעניין, שרו עליה שירים, יבשות חצו למענה, אבל לי היה נדמה שהיא קצת חמקה ממני בשנים האחרונות. הצעת נישואין אחת- לה סירבתי לפני תשע שנים ועוד פרידה לפני חמש שנים אחרי זוגיות של שנים עם האקס המיתולוגי, גרמו לי לבחור במסלול ה"סינגל" ללא "ריליישן שיפ" עד כי נראה שהתרגלתי לחיות באופן לא זוגי, מבלי לוותר על חיזורים ופרפרי לב שביקרו את לבי לעתים רחוקות לצד הכמיהה האמתית- ללכת ברחוב ולזהות את שאהבה נפשי באופן מדויק ומידי, לא על מנת שמישהו יהווה עבורי גורם משלים, אלא מתוך הידיעה שהתמזגות נכונה של אנרגיה באנרגיה תעצים את החוויה הרגשית של עולמי הפנימי.
נעים להכיר- אני צרכנית של אהבה , ולמרות החשדנות, דווקא של אהבה מונוגמית, אולי זו הסיבה שמעולם לא הסכמתי להתפשר על האש והלהט החייבים להתלוות לחיבור האנרגטי הקיים בין שתי נשמות שהלב שלהן פועם בעוצמה בלתי מתפשרת והדדית.
"אני אוהבת אותו" שוב אזכיר לעצמי כדי לא לשכוח שזהו רגע נדיר שחמש שנים לא חוויתי. "את האישה של חיי" יזכיר לי לא פעם.
רציתי לשלוט ברוח, בגלים, בגאות, בשפל, בכוח הכבידה, לרתום את האנרגיה של האהבה לצרכיי, לגלות דרכה את האש, בדיוק כפי שנכתב בספר "האבולוציה של הצניעות", אולי זו הסיבה שאני מאמינה כי אש= אהבה ואהבה= אש, ובלעדיה משהו סדוק ולא מאפשר להתביית.
אהבה קורית אחת למיליון, במיוחד אחרי גיל 30, כשעידן התמימות חולף. את הכמיהה הנצחית לגבר שלא יילך לאיבוד דרך מרפסת, אלא דרך נפשי שלי, שוב מצאתי בדמותו של אהובי, איתמר. את הטוטאליות והנאמנות לדפיקות הלב המואצות ולתחושת הדיוק הרוחנית, הפיזית, המנטלית, הפסיכולוגית והרגשית זכינו לחלוק.
עכשיו כשהסטטוס קוו שלי השתנה ל"ריליישן שיפ", העקשנות שלי השתלמה והיא ההוכחה לכל אותם סקפטיים שטענו לי את התואר "בעייתית וסבוכה".
הנה הגיעה הנשמה הנכונה שחשפה וקילפה אותי מרבדיי, ללא הצורך במשחקים, אלא דווקא בפשטות הקיימת. אני מתבוננת בעיניו של הגבר שאוחז בי ולא מרפה, הנה אני האישה- הילדה הסוליסטית העצמאית שוזרת את חייה שוב עם אהוב.
"אהבה היא כמו ספינה" טען דין דה גודייה "אין הבטחה שתשרוד אוקיינוס סוער, אין ערובה שתראה שחר של יום חדש, דרושה רק תשוקה למסע".
כאן בדיוק התחיל המסע הפרטי שלי של התקופה האחרונה…שוב עמדתי על השביל הנכון…הפעם לא לבד…
