איך אתם יודעים

איך אתם יודעים? how do you know

במאי: ג'יימס אל ברוקס
שחקנים: אואן וילסון, ג'ק ניקולסון, פול ראד, ריס וויתרספון
ז'אנר: קומדיה, רומנטי
שנה: 2010

הנה סרט שנראה מבטיח, צוות שחקנים שכולם מכירים כמו ריס וויתרספון, פול ראד, ג'ק ניקולסון ואואן ווילסון, קומדיה רומנטית שבהחלט יכולה למכור, אבל מה, משהו כאן לא עבד בביקורות של הצופים, כנראה שמצפים משחקנית כמו ריס וויתרספון הידועה בקומדיות הקלילות הרומנטיות שלה לסוג מסוים של סרט במיוחד אם קטלוג הז'אנר שלו הוא קומדיה רומנטית.
כן, הרי אנחנו מצפים תמיד לסוג מסוים של אהבה כאשר שחקנית בלונדית ויפה מגיעה לתמונה, אנחנו מצפים למצוא איזשהו קשר שנרקם בינה לבין הגיבור הגברי, קצת צחוקים, הרבה רומנטיקה צפויה, לפעמים איזה בכי אחד או שניים כאשר הם נפרדים לזמן מה, אבל בסוף כמו תמיד הכל יפה כי בסרטים לגיבורים אין דאגות ממשיות או משברים.

והנה שוב אני מדגיש את במאי הסרט, ובמקרה הזה ההדגשה מחייבת, ג'יימס אל ברוקס פועל בתעשייה כבר יותר משלושים שנה ובכל זאת לא כולם מכירים אותו ובאמת חבל, מה שבטוח שכל סרט ברשימה הקצרה של סרטיו מוכרים לכולנו. היתרון העצום בכך הוא בזכות זה שג'יימס אל ברוקס גם אחראי לכתיבת כל התסריטים לסרטיו כך שבאמת החזון שלו עובר בצורה מאוד ברורה דרך השחקנים הראשיים, הטקסטים מלווים תמיד בסוג מסוים של רגישות וגם מאוד חכמים (אולי לפעמים קצת חכמים מדי), מה שבטוח שלכל סרטיו יש מן המשותף, מה שגם הופך את רובם לנצחיים.
כמה תזכורות לעוד כמה מסרטיו (למי שלא ראה, מהר לחפש אותם):
תנאים של חיבה (1983) עם שירלי מקליין, ג'ק ניקולוסון, דברה ווינגר, דני דה-ויטו שגם זכה ב-5 אוסקרים (סרט, תסריט, במאי ושחקנים).
משדרים חדשות (1987) עם וויליאם הארט, אלברט ברוקס והולי האנטר
הכי טוב שיש (1997) עם ג'ק ניקולסון, הלן האנט, גרג קינר וקובה גודינג ג'וניור שהביא עוד שני אוסקרים אחד מהם שוב לג'ק ניקולסון מאותו במאי (בהחלט הישג)
כל זאת בנוסף להיותו הכותב הראשי של משפחת סימפסון עוד מהפרק הראשון ועד היום (נו, נזכרתם בשם שלו מהכתוביות?)

אז אחרי ההקדמה הארוכה הזאת, הנה מגיע הסרט שלנו, "איך אתם יודעים" מספר על ליסה (רייס וויתרספון) , שחקנית סופטבול בתחילת גיל השלושים, עדיין רווקה, יוצאת תמיד עם ספורטאים (נו, את מי כבר תפגוש על המגרש?), לא תמיד בהצלחה, אולי בגלל שהקריירה שלה תמיד יותר חשובה מלאבד אותה תמורת הקמת בית וילדים.

הסרט גם מספר על ג'ורג' (פול ראד), בחור טוב, יש לו חן וכסף, עובד אצל אביו (ג'ק ניקולסון) בחברה המתמחה בפרויקטים מחו"ל, יש לו חברה יפה, מרגיש סבבה, חי טוב, אבל אז גם מגיע מכתב שהממשל הפדרלי תובע אותו על הלבנת כספים.

והסרט גם מספר על מטי, (אוון וילסון), כוכב בייסבול המרוויח מיליונים על כל חבטה מוצלחת שלו במשחק. למטי אין הרבה בעיות בחיים, דירה מפוארת ומושקעת וגם תמיד יש את הבחורה התורנית במיטה הזוגית שלו. (טוב נו, גם הרבה קסם אישי יש למטי).

ובלי לקלקל יותר מדי את עלילת הסרט, כמובן שנושא האהבה מתקשר לכל המשולש הזה, ויש גם קצת מהדביקות האופיינית לז'אנר, אבל איכשהו הכל מעודן, מלא בנקודות קטנות ורגישות, בדילמות אישיות וסתם ברגעים מרגשים של החיים עם קצת הומור מקורי. ג'יימס אל ברוקס שם בפי השחקנים שלו כמה שורות מאוד יפות וחכמות, לפעמים קצת פילוסופיה בגרוש, אבל התוצר הסופי מצליח לרגש אותנו קצת מבלי שאנחנו מרגישים שזה שידור חוזר של סרט שכבר ראינו.

אז זו לא יצירת מופת, ואולי זה גם לא סרט נצחי, אבל בהחלט סרט שכדאי מאוד לראות, צוות השחקנים משחק נהדר ובמיוחד רייס וויתרספון שמסרט לסרט מצליחה לטשטש את הדימוי של הבלונדה הטיפשה שהייתה אז בימי סדרת סרטי הנעורים "לא רק בלונדית" ומראה שיש לה הרבה יותר להציע מ-לא רק בלונדית.

אהבנו:
סרט נחמד, רגיש, תסריט טוב, חכם ומקורי, בנוי קצת אחרת מרוב הקומדיות הרומנטיות, כיף לראות ביחד.

לא אהבנו:
קצת קיטשי, הגיבורים תמיד יודעים להגיד את המשפט הנכון, גורם לחשוב, האם אנשים באמת מדברים ככה?